התמזל מזלי לבוא בשערי בתים רבים של עשירי מדינת ישראל, ואם נניח רגע לעשירונים, מאיונים או אלפיונים ונכליל, המשותף לכולם הוא כיס עמוק והעדר טעם, ואז כמתבקש וכנהוג במחוזות הכיסים העמוקים - הם שוכרים אדריכל ומעצב פנים.
הם (הלקוחות העשירים) ישלמו 700,000 ש"ח עבור מטבח של בולטהופ, 200,000 ש"ח על גינה טרופית עם בריכה עטורת מוזאיקת זכוכית ממורנו, וגם בשימחה ירשמו צ'ק של 400,000 ש"ח לקסטיאל או אריק או רנבי או קמחי תאורה והעיקר שיהיה מעוצב ויוקרתי ומנקר עיניים, ורק בסוף, אחרי שכבר הוציאו את כל התקציב על כל השאר, אם יזכרו בכך, יבקשו מהמעצב לרכוש עבורם 'אומנות'.
וכאן עולות מספר בעיות:
1. למה מעצב שמתכנן בית ותקציב לבית לא מכניס סעיף של אומנות כמו כל סעיף חשוב אחר (תאורה, ריצוף, ריהוט וכו)?
2. למה כשמעצב מחליט או נאלץ לרכוש אומנות ללקוח זה יסתכם במרבית המקרים בציור אווירה גדול בחדר המגורים שיתאים לצבעים של הבית ותצייר אותו ציירת אנונימית כמעט על פי הזמנה, למה לא לרכוש יצירות אומנות או חפצי עתיקות או וינטאז' בגלריות ראויות ולקבל איכות?
האם זה מתוך בורות וחוסר חשיפה לתרבות של הלקוחות?
או שזה תפקידו של המעצב או האדריכל לייעץ למקום הזה?
והכי כואב לי כאספן אומנות ובעל גלריה לעתיקות - זה שכל אדריכל מתחיל יודע בעיניים עצומות את הדרך ל'קסטיאל' / קמחי / רנבי / אריק בן שמחון/ /רוחמה שרון ועוד...אבל תשאלו אותו איזה גלריות הוא מכיר בהן ניתן לרכוש אומנות טובה או חפצי עתיקות משובחים והוא יתחיל לגמגם ובמקרה הטוב יקח אתכם לשוק הפשפשים לקנות שנדליר חלוד או כורסה עתיקה ובזה זה יסתכם.
אני קורא הרבה מאד מגזיני עיצוב פנים ואדריכלות מכל העולם (מכור כבד לנושא) וכל עלעול מקרי בין דפי הכרומו של כל מגזין יחשוף בתים מעוצבים מלאים באומנות עכשווית, אומנות מודרנית והרבה מאד חפצים עתיקים וישנים...שאלתי היא - למה לא כאן?
למה לא אצלנו?
למה כשאדריכל בונה תוכנית עיצוב לבית/משרד וכולי בדיוק כמו שמקציבים סכום למטבח, ולריהוט ולתאורה ולריצוף ולגינה וכולי
באותה מידה נראה לי מתבקש להקצות סכום לאומנות ואפילו רק כ'קישוט' ותו לא.
כי גם אם אומנות באה רק ליפות את החלל שזה גם בסדר
היא חשובה לא פחות מתאורה נכונה או ריהוט מעוצב ויכולה ל'הרים' חלל ולקחת אותו (את העיצוב הכללי) למחוזות גבוהים בהרבה תרתי משמע.
ומאותה בורות של לקוחות ובורות של אדריכלים לא נוצר המפגש הזה בין עיצוב ואומנות בחלל ארכיטקטוני ועיצוב פנים - זו החמצה בכל מובןץ
אני כבר שנים רבות אובד ועובד עיצות - מה ניתן לעשות כדי להטמיע באדריכלים את ההבנה שאומנות בחלל מעוצב היא חלק אינטגרלי מתפישה עיצובית ולא בונוס של עשירים עם פנקס המחאות פתוח.
לאלכס מייטליס (ידידי המוכשר) הפתרונים
ואני בהחלט תמים דעים עם בושמת ניראון שהגיבה בעבר על פוסט אחר שלי בפורום שונה: "אין מקום של "כבוד" לאמנות, היות והמושג תרבות, לא נהיר לכולם.
הקשרים שלי עם אדריכלים בחו"ל מוכיח על מגמה הפוכה, בזמן הבניה / השיפוץ מתוודע האדריכל לטעמו האמנותי של הלקוח, ולומד על אופיו. אח"כ הוא יוצא לעבודת שטח ומביא מגוון אפשרויות , לבחירת הלקוח. האמנות מתוקצבת , בדיוק כמו המטבח, והקירות נבנים עם גומחות על מנת להאיר והחמיא ליצירות.
כך גם ניבנות נישות ובהם ממקמים פסלים.
לצערנו, בארץ אין התחיסות שווה לאמנות. כולי תיקווה שבעזרת אנשים כמוך יותר אנשים יחשפו לאמנות".
אם אדריכלים ומעצבי פנים היו יודעים איזה עושר חפצי מוצע למכירה בכל חודש באתרי המכירות הפומביות באינטרנט, הם לא היו קמים מהכיסא ורק קונים וקונים לעצמם וללקוחות שלהם, בנוחות, בזול ומתוך מגוון עצום של רהיטים, גופי תאורה ופרטי עיצוב עתיקים....הצרה היא...שרובם כלל לא מודע לזירת המכירות התוססת ברשת האינטרנט, זירה שפורחת בשנים האחרונות וגורפת עוד ועוד מכורים לעניין.
מעמד צרפתי עתיק לחדר אמבטיה עשוי פליז ממורק ושיש