תכשיטים בשנות ה-60 וה-70 של המאה העשרים
תכשיטים אמנותיים הם יצירתיים ומעוצבים ומאופיינים על ידי מגוון רחב של חומרים. במקרים רבים ערכם של התכשיטים הוא הרבה מעבר לערך החומר ממנו הם עשויים שכן הערך נגזר מן העיצוב המקורי המייחד אותם ומן העובדה שהם ייחודיים (one of a kind) ולמעשה ניתן לכנותם "יצירת אמנות" – Objet d'art.
הצמיחה הכלכלית המתחדשת שלאחר מלחמת העולם השנייה, והקידמה הטכנולוגית, החלו לתת אותותיהן בתחילת שנות ה-60 גם בעיצוב תכשיטים מחד ובדרישה מוגברת לתכשיטים מפוארים ומעוצבים מאידך. בשנים אלה החלו המעצבים להתרחק מן המסורת של עיצוב תכשיטים. החל שימוש באבני חן מיוחדות, גדולות, והחל שימוש בלתי מקובל בשילוב בין חומרים שונים. למרות שתכשיטים כאמנות דקורטיבית לא שיקפו שינויים תרבותיים, בכל זאת מעצבי התכשיטים החלו לשקף בעבודותיהם שינויים חברתיים.
בשנת 1961 נערכה בלונדון תערוכה בינלאומית גדולה לתכשיטים מודרניים אשר הייתה נקודת מפנה מבחינת הצורפים-אומנים. בתקופה בה עיצוב תכשיטים היה רציני ושמרני, ומחירו של התכשיט נגזר רק מערך סך כל מרכיביו, הרי שתערוכה זו אתגרה את המעצבים אשר הרחיבו את גבולות היצירתיות שלהם. בשנים אלה הופיע דור חדש של מעצבי תכשיטים בצד דור חדש של בעלי ממון. נוצר ביקוש לתכשיטים "שונים" – פחות פורמאליים, יותר מודרניים, והרבה יותר יצירתיים ומרשימים.
גם בארצות הברית חל שינוי גדול החל משנות הששים. Jean Schlumberger עיצב עבור טיפני תכשיטים אשר הסיטו את הדגש מן האבנים היקרות לטובת עיצוב בהשראת הטבע, עיצוב מרשים מאד, צבעוני ביותר,אפילו מופשט, ובהחלט פיסולי, והעז לשבץ ספירים עם אמרלדים, אמטיסטים עם אקוומרינים, ועוד. שלומברגר הפך פופולארי ביותר בפריז והתבקש ליצור תכשיטים עבור בית האופנה של אלזה שאפרלי וכך הפך לידוע ביותר מבין הצורפים-אמנים בני זמנו. עיצוביו בהשראת הטבע כבשו את ליבן של נשות החברה עתירות הממון והמפורסמות כמו אף שחקניות כמו אליזבט טיילור אשר ענדו את תכשיטיו.
באירופה השפיע התכשיטן האיטלקי Grima רבות על עיצוב התכשיטים בשנות ה-60 וה-70 של המאה העשרים. התכשיטים בעיצובו היו אטרקטיביים גם בשל הסיבה שהם היו על הגבול בין תכשיטי אופנה לתכשיטים אמיתיים מבחינת המראה. נשים, מן הסתם, העדיפו תכשיטים גדולים ומרשימים אלה על פני ענק יהלומים או פנינים. גם בית האופנה קרטייה עיצב תכשיטים בסגנון דומה וכן גם בולגרי, ואן קליף ואחרים.
באשר לשימוש בזהב צהוב הרי שהוא מזוהה ביותר עם עיצוב תכשיטים בשנות ה-70, עשור שניתן להגדירו כ"הכל הולך" כשמדובר בעיצוב תכשיטים ללא כל גבולות של כללים אסתטיים. בין אם השפעות מסורתיות או השראות אקזוטיות, התכשיטים בעשור זה היו ללא גבול מוגדר מבחינת הסגנון. מכל מקום – החוט המקשר בין התכשיטים בעשור זה הוא הזהב הצהוב. יצרנים צרפתיים יוקרתיים כמו קרטייה, קליף וארפל , בושרון, פיאג'ה ומובוסן, אמריקאים כמו טיפני או דיויד ווב ואיטלקים כמו בולגרי שונים זה מזה מבחינת הסגנון אך דומים מבחינת השילוב של אלמנטים דומים – שילוש בין אבנים יקרות –ספירים, אמרלדים ויהלומים עם אבנים לא יקרות כמו קורלים, טורקיזים ולאפיס – כולם משובצים בזהב צהוב. הסיבות העיקריות לשימוש בזהב צהוב בשנות ה-70 הן קודם כל ההשפעה של התכשיטים ההודיים מהמאות ה-18 וה-19 . בעידן האר-דקו תרגמו השפעות אלה לתכשיטי פלטינה וזהב לבן אך כחמישים שנים מאוחר יותר, חברות אירופאיות ואמריקאיות שאבו השראה מהזהב הצהוב בתכשיטים ההודיים אשר עשו בו שימוש גם עם שיבוץ אבנים יקרות ויהלומים בזהב צהוב. רק מ-1970 ואילך החלו לשבץ יהלומים בזהב צהוב. עד אז הם שובצו תמיד בזהב לבן כדי להבין את הבוהק. בנוסף – השימוש בזהב צהוב הפך את התכשיטים לפחות זוהרים מה שאיפשר לענוד אותם בכל שעות היום. ושוב – שיבוץ יהלומים בזהב צהוב הרחיק את התכשיטים מן העיצובים המסורתיים. החל מ- 1960 החל גם עיבוד הזהב הצהוב להשפיע על הסגנון – הזהב סותת, רוקע, נשזר ועובד בשיטות שלא נעשה בהן שימוש עד אז.
סיבה נוספת לשימוש הנרחב בזהב צהוב היתה הכח הכלכלי העולה של לקוחות מהמזרח התיכון אשר העדיפו את הזהב הצהוב.
כל התכשיטים המצולמים בפוסט זה נמכרו השבוע בגלריה אגוזי תל אביב
הגלריה פתוחה כל יום בימים א' עד ה' בין השעות: 10:00-18:00 ובימי שישי וערבי חג בין השעות: 10:00-13:00
ניתן להגיע בכל יום ולהתרשם מאוסף התכשיטים הגדול והמגוון שלנו (יש גם תכשיטים לקנייה מיידית ולא רק דרך מכירה פומבית !)
רחוב וייצמן 4 (בלובי של בניין 'בית אסיה') תל אביב, טלפון: 03-5277282