מיקרומוזאיקה הינה אוסף של פיסות אמייל קטנות היוצרות תמונה או דגם כלשהו. אמייל הינו חומר שקוף עד שקוף למחצה, בדומה לזכוכית שניתן להוסיף לו פיגמנטים ולייצר אמייל צבעוני ברמות שקיפות שונות. הוותיקן , בה פותחה הטכניקה לראשונה, שמר בקנאות הדוקה על סודיות הנוסחה במשך למעלה מ-200 שנה. יצירות מיקרומוזאיקה, שהן הקטנות ביותר שנוצרו בטכניקה סודית זו, יוצרו מסוף המאה ה-18 ועד לסוף המאה ה-19. המונח "מיקרומוזאיקה" נטבע כמונח לשוני מקצועי על ידי סר ארתור גילברט (Sir Arthur Gilbert ) כשהכוונה ליצירות המוזאיקה המורכבות מפיסות אמייל זעירות, לפעמים עד 4,000 פיסות זעירות לכל אינצ' רבוע ( 2,54 ס"מ רבוע ) באנגלית המונח המדויק הינו בן מילה אחת (micromosaics ) אולם בחלק מאתרי האינטרנט והקטלוגים נוהגים לפעמים לכתוב אותו בשתי מילים (micro mosaics )
האירועים שהובילו ליצירת הטכניקה באיטליה: אחרי השלמת בנייתה של - סנט פיטרס באזיליקה St. Peter’s Basilica) ), בסביבות שנת 1600, גילו אנשי הכנסייה לחרדתם שבשל גובה התקרות העצום, נוצרים עננים בתוך הבזיליקה (בחלקו הפנימי של המבנה) והדבר הוביל לפגיעה של נזקי רטיבות והיוצרות טחב ולריקבון מהיר של ציורי התקרה המפוארים שצוירו על ידי הטובים שבאומני התקופה ובהשקעה כספית עצומה של הוותיקן. מאותו רגע החל מרוץ נואש בחיפוש אחר חומר עמיד לרטיבות שאיתו יוכלו אומני הוותיקן לשחזר את הציורים הנפלאים והחשובים על התקרה והמזבח. אנשי הוותיקן הבחינו ברצפות המוזאיקה שעיטרו את חלקי הבניין אשר שמרו על צבען ולא התפוררו מרטיבות, וכך החלו אנשי הצוות האומנותי של הקתדראלה של סנט פיטרס לערוך ניסויים בדרכים לשיפור טכניקות המוזאיקה הקיימות כדי שיוכלו לשמש למטרה החדשה של העתקת צירי התקרה והקירות. בכדי ליצור ציורי מופת היה צורך ליצר אלפי גוונים חדשים שלא היו קיימים עד אז (מוזאיקה נוצרה עד אז רק מאבנים טבעיות בצבען הטבעי מה שיצר פלטת צבעים מוגבלת) כמו כן אבני הזכוכית איתן יצרו עד לאותו הזמן מוזאיקות זכוכית היו מבריקות מידי ולכן היה צורך למצוא חומר חדש, דמוי זכוכית, עמיד אבל ללא הברק של זכוכית שידמה ככל האפשר לצבעים מהם היו מצוירים ציורי התקרה והקירות. במהלך השנים נוצרו לא פחות מ- 28,000 גוונים שונים , הם נוצרו מחומר חצי שקוף שהגם לא הבריק וגם לא היה שביר ועדין כמו אבני המוזאיקה שהיו עשויות זכוכית. הוותיקן, ששמר בקנאות על סוד הנוסחה המדויקת, קרא לחומר החדש אמייל (enamel ) עד שנת 1770 מרבית ציורי התקרה והמזבח שצויירו על ידי המאסטרים הגדולים של התקופה הועתקו בהצלחה במוזאיקה החדשה, עד היום, מרבית המבקרים בסנט פיטרס לא מבינים שהם מביטים במוזאיקה ולא בציורים.
מספר אומנים מסנט פיטרס החלו ליצר מיניאטורות מוזאיקה שהורכבו מפיסות זעירות במיוחד, אלה היו היצירות של מה שאנו מכנים כיום "יצירות מיקרומוזאיקה". בתחילה, כמו בציורים הגדולים, היו הפיסות מרובעות, מלבניות או צורות אחרות המאופיינות בקווים ישרים, אבל הטכניקה הלכה ושוכללה עם הזמן, כך שיוצרו פיסות שדימו משיכות מכחול של ממש. בתחילת המאה ה-19, צצו מספר סדנאות פרטיות ליצור מוזאיקה ברומה בסמוך ל'מדרגות הספרדיות' והשוק התיירותי שהלך והתפתח ברומה, יצר ביקוש גואה למזכרות מיקרומוזאיקה. היצירות החדשות שנוצרו במהלך המאה ה-19 לתיירים כללו תכשיטים, קופסאות טבק ותרופות, מיניאטורות קטנות, ועד משטחים גדולים שהונחו כמשטח עליון לשולחן. דוגמאות ליצירות החשובות של התקופה הזו ניתן למצוא במוזיאון ההרמיטז' בסנט פיטרסבורג שברוסיה, בוותיקן ובאוסף גילברט בלונדון – בסיור המודרך שאני מארגן כל שנה בסוף חודש אוקטובר* העובדה המצערת היא, שכמו טכניקות אומנותיות אחרות שדרשו זמן רב ומיומנות מקצועית רבה, גם הטכניקה הזו נעלמה בסוף המאה ה-19.