תערוכה חדשה ומומלצת על זכוכית ישראלית עכשווית

 זכוכית ישראלית 2015

 תערוכה חדשה במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב

התערוכה תוצג בין התאריכים:  20.2.15 עד 20.6.15

במרכז רוטשילד במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב

אוצרת: אנריאטה אליעזר ברונר

עיצוב תערוכה: טוקן סטודיו לעיצוב

צילום: לאוניד פדרול

עיצוב קטלוג: ינק יונטף

במהלך העשור האחרון הפכה אוּמנות הזכוכית בארץ לתחום אמנותי מבטיח, לאחר שהדביקה פער בן חמישים שנה (מאז הופעתה של תנועת זכוכית הסטודיו) בינה לבין מרכזי זכוכית חשובים בעולם.

התערוכה, זכוכית ישראלית 2015, מציינת נקודת זמן בתהליך התפתחות הולך ומתעצם בתחום יצירה מרתק, מסקרן ומפתיע. זו הפעם השלישית שמוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב, מעלה תערוכה מעין זו (הקודמות התקיימו בשנים 2007 ו-2011) – בבקשו להציג תמונה עדכנית של הביטוי האמנותי בחומר זה בישראל.

אופי הזכוכית עתיר הניגודים והמתעתע אִתגר והקסים אמנים מאז ומתמיד. בכל תקופה התייחסו לזכוכית תפיסות אסתטיות, שמצאו את ביטוין באמנות השימושית והדקורטיבית, באדריכלות, בעיצוב – ולאחרונה אף באמנות. עם הפיכתה של הזכוכית למדיום אמנותי, ניתן לגלות ביצירות זכוכית איכויות שהן מעבר לאסתטיקה של החומר ולמיומנות הטכנית של היוצר. ואכן, ניתן לזהות בתערוכה הנוכחית התרחקות מהיבטים צורניים וטכניים גרידא ומַעֲבר לשפה חזותית קונספטואלית. יותר ויותר הזכוכית מופיעה כנושאת מסר אמנותי, כנקודת מוצא ¬- ופחות כמטרה בפני עצמה.

התערוכה הנוכחית מקבצת יחד אמני זכוכית מבוססים שכבר הציגו במוזיאון בעבר, אמנים בתחילת דרכם כמו גם אמנים שאינם משתייכים במובהק לעולם הזכוכית – אחדים מהם באים מתחומי אמנות אחרים (ציור, פיסול, אמנות קרמית, עיצוב גרפי, עיצוב טקסטיל, עיצוב תכשיטים, עיצוב תעשייתי ועוד), או כאלה העובדים בטווח רחב של מדיות, לעתים גם בזכוכית. עבודותיהם הן מציגות קשת רחבה של נושאים, כשהזכוכית מתפקדת כרקמה מקשרת בין תהליכים טכניים, תפיסות אסתטיות, שפות חזותיות ופרקטיקות אמנותיות. הן מתכתבות עם תחומי ידע ותרבות מגוונים ומציגות גישות חדשות לחומר ועיסוק בסוגיות הקושרות את הזכוכית לשדה האמנות העכשווית.

 

 בוריס שפייזמן
"הגדוד הקדוש" (פרט), 2014
זכוכית (ניפוח, מוטות פיליגרן), חיבורי מתכת
ג: 180, ר: 250, ע: 200

 

 

 

זכוכית- חומר/מדיום אמנותי/מסר

 

הזכוכית מוצגת בכל צורותיה, גולמית או מעובדת, נוזלית או מוצקה, אטומה או שקופה, מעוטרת או חפה מכל קישוט, קודרת או מוארת. מגוון רחב של תהליכי עבודה בזכוכית מוצגים בצירופים שונים, כמו גם במעבר בין טכניקות ומדיות שונות. אמנים אחדים מתמקדים בטכניקות בסיסיות ועושים שימוש במיומנויות מסורתיות ובחומרים מקובלים (ניפוח, איחוי, עיבוד בחום, יציקה בתנור, יציקת חול , עיסת זכוכית ועבודה במבער) כמו גם תהליכים קרים (חיתוך, שחיקה, חריטה, צריבה, ליטוש, התזת חול וטיפולי שטח אחרים). אמנים אחרים, במאמץ להרחיב את גבולות היצירה בזכוכית, מחפשים שיטות עבודה מקוריות תוך שימוש בטכנולוגיות חדישות: צילום, התנסות באפשרויות תאורה עכשוויות ועבודה במדיה מעורבת, לעתים בשילובים מפתיעים, מדיה דיגיטאלית ווידאו, המלוּוים לעתים ברכיבי מיצב.

בהיותה נוזל שקפא הזכוכית מתנהגת הן כמוצק והן כנוזל ומכונָה לעתים "מוצק אמורפי" (super-cool liquid). היא מבוססת על סיליקה מועשרת בתחמוצות מתכת המסוגלות להפוך אותה משקופה בדרגות שונות לאטומה, לחדגונית או לרבגונית. פני השטח העמידים שלה יכולים לשאת פעולות שונות – חיתוך וחריתה, צריבה והתזת חול, צביעה כוללת, הדפסה, משיחת אמייל ועיטור, טיפול כימי או מכני – ועדיין להמשיך לשבר את קרני האור באופן הייחודי רק לה. הזכוכית היא חומר קשה לעיבוד, תובעני. לכל חומר, ובמיוחד לזכוכית, יש מורפולוגיה והיגיון, רגישות וחכמה הייחודיים לו. על האמן חייב להכיר היטב את מצבי הצבירה השונים שלו, להיות קשוב לו ולהתייחס אליו בהתאם להשגת התוצאה הרצויה לו.

כאשר השימושיות של הכלי חדלה להוות תכלית עיקרית, נפתחה הדרך לפיתוח גישות ורעיונות חדשים אשר שמו במרכז את תוכני היצירה. בעבודות בתערוכה בולט העניין הגובר של היוצרים בכוח המופשט העצום שגלום בזכוכית להבעה אמנותית ובחקר הפוטנציאל הציורי, הפיסולי, המרקמי והקונספטואלי שלה. בהיותה נראית ובלתי-נראית בו זמנית, הזכוכית נחשבת מעין מתווכת בין הפנים לחוץ (פיזית ומטפורית). תכונותיה המגוונות והסותרות מולידות יצירות שבהן החומר הוא המסר. יכולתה להעביר אור ולהפיצו ובעיקר שקיפותה קושרים אותה קשר אמיץ לאור ולאנרגיה, למושגים דוגמת בהירות וזכות, הסתרה וגילוי, נוכחות והיעדרות; תכונות אלה אף מאפשרות ניסוח צורות חזותיות למושגים מופשטים כגון זמן, זיכרון ושכחה. יכולת ההתמרה שלה מנוצלת להסמלת מושגים של גוף ונפש, גשמי ורוחני. עובדת היותה בלתי נצפית-מראש מנוצלת ליצירת עבודות שמשמעותן ותהליך יצירתן שזורים זה בזה ומתאחדים - עבודות בהן התהליך עצמו הופך לנושא העבודה.

התערוכה, על ריבוי הפנים שלה והזיקות בין העבודות המוצגות, יצרה שלם גדול בהרבה מסכום חלקיו. נדמה שהיותה מתקיימת בנקודת המפגש בין מדע, אמנות ואוּמנות, יכולה הזכוכית לספק - באמצעות סינתזה מוּשכּלת וגישה בינתחומית-  אין-ספור אפשרויות לצמיחה בתוך אסתטיקה אמנותית חדשה.

 



רשימת האמנים המציגים בתערוכה:

1. מירי אדמוני
2. שולמית אחי-יובל
3. שלומית איזנשטיין
4. סרגיי בונקוב
5. ליזבט ביגר
6. אלכסנדרה בן –אבא
7. לואי בן-כליפא
8. אולה ברנר
9. אלירן ג'אן
10. מיכל גמליאלי
11. רונית דגן
12. נירית דקל
13. נירית דקל ולנה רבנקו
14. סיגל קלאודיה דרוקמן
15. איתן הול
16. ליאור וגימה
17. דפנה וייטסון
18. קטרינה ורגליס
19. גרגורי זילבר
20. מיכל זילברברג
21. אופיר זמודז'ק
22. נאווית חמיאס
23. לי חן
24. איריס יהל
25. סידור כהן
26. טובה כרמון
27. רועי כרמלי
28. אביגיל לוי
29. נלי לורש
30. עמי ליבוביץ
31. היולי ליברמן
32. ג'רמי לנגפורד
33. מרב מולכו
34. ניר מוקי
35. מירה מיילור
36. עינב מקורי
37. בתיה מרגלית 
38. אורית מרילי
39. ענת נגב
40. מרב סבירסקי
41. ענת ספיר
42. הילה עמרם
43. איריס עצמון-הרדי
44. מעין פייגין
45. נועה פיין
46. קטיה-איזבל פילמוס
47. חן פיפר
48. רובין פנטופרו
49. מיכל צייזלר
50. סילביה צימרמן
51. חביבה צמח
52. זיו צפתי
53. סשה קורבטוב
54. שמעון קורנפלד
55. לנה קזובסקי
56. דני קלדרון
57. רונן קנדל
58. רום-כהן אלינה
59. רוקין חיה
60. אלדד שאלתיאל
61. בוריס שפייזמן
62. דוד שפירא