לפנינו הפאנל האחורי של ה ״ מאסטה ״ ( MAESTA ) , תמונת המזבח המפורסמת שצוירה על ידי הצייר האיטלקי , דוצ׳ו ( DUCCIO ) , בן העיר סיינה , בשנים 1308 - 1311 , בקתדרלה הגדולה של סיינה . היצירה הזו נחשבת לפורצת דרך בהיסטוריה של האמנות ולנושאת את בשורת ה ״ פרוטו רינסאנס ״ , כלומר, כמגשרת בין הגותיקה לנטורליזם האמנותי שהיווה ביטוי מוקדם לרינסאנס . דוצ'ו ( 1255-1318 ) נחשב לאבי האסכולה של סיינה , שהתפתחה במקביל לאסכולה של פירנצה - וביחד - בישרו את הרינסאנס . דוצ'ו יצר ברוח נאמנה למסורות האיקונוגרפיות של האמנות הביזנטית , אך כידען מופלג , הכיר גם את האמנות הגותית הצפונית - ואין ספק כי ביחד עם ג'יוטו ( GIOTTO ) שהיה צעיר ממנו ב 11 שנים , ו " שלט " בפרוטו רינסאנס " של פירנצה - השניים הניחו את היסודות של הרינסאנס המוקדם . התקופה שמסוף המאה ה 13 ולאורך רוב שנות המאה ה 14 נחשבת לעידן הזהב של תרבות ימי הביניים . כיום נוהגים לכנות את התקופה הזו : " הטרצ'נטו " , ( 300 ) כקיצור של : " MILLETRECENTO " ( 1300 ) - ובה הגיעו הציור והספרות לשיאים שטרם נודעו קודם לכן בימי הביניים. בספרות - היו אלה : דנטה אליגיירי ( 1265-1321 ) , בן פירנצה, שכתב את הפואמה הענקית שלו " הקומדיה האלוהית " , ולצדו - הסופרים : פטרארקה ( 1304-1374 ) , בן ארזו הסמוכה לפירנצה, ובוקאצ'ו ( 1313-1375 ) שכתב את " דקאמרון " . ובציור : ג'יוטו ודוצ'ו, שכנראה למדו בזה אחר זה אצל אותו מורה דגול, צ'ימבואה ( 1240-1302 ) בפירנצה. יש טוענים כי עוד בטרם יצא דוצ'ו לפירנצה כדי ללמוד אצל צ'ימבואה ( CIMABUE ׂ) , טרח ונסע לקונסטנטינופול והשתלם שם אצל מאסטר ביזאנטיני , ובכך הכשיר עצמו יותר מכל אמן אחר , לקדם את המסורת האיטלו - ביזנטינית , ברוח הסגנון הגותי של סיינה - שהיה ה " בייבי " שלו. דוצ'ו נשכר לאורך כל ימי הקריירה שלו שנמשכה בסך הכל : 40 שנים ( מ 1278 ועד 1318 ) כדי לבצע ולהשלים עבודות חשובות במבני ציבור ובכנסיות בכל רחבי טוסקנה. בשנת 1308 , כשהיה בן 53 , הוזמנה אצלו עבודה גדולה על ידי מועצת ה DUOMO DI SIENA לצייר על פני הפאנלים של המזבח המרכזי בקתדרלה של סיינה. בתיאום עם המועצה הוחלט כי הוא יקדיש את המזבח לנושא ה : MAESTA ׁ ( " המלכות " או באנגלית : MAJESTY ) , ובמסורת הקאתולית - לסצינה של הבתולה והילד המוקפים במלאכים ובקדושים. ואכן - בצד הקדמי של הפאנל בחר דוצ'ו לצייר את הסצינה הזו כפשוטה , ואילו את הצד האחורי של הפאנל ( שמוצג לפנינו כאן ) העדיף להקדיש לתיאורן של 26 סצנות מהפסיון של ישו הנוצרי. דוצ'ו יצר את שני צדי הפאנל על פני שני פאנלי עץ ענקיים שגודלם 3.96 מ' על 2.13 מ' כ"א . העבודה על ה MAESTA התבצעה בסטודיו של האמן ב " ויא סטאלורגי " , שבקרבת הקתדרלה של סיינה , בעזרתם של 4 מתלמידיו . העבודה הושלמה בסוף שנת 1311 - ושני הפאנלים הותקנו בקתדרלה ב 9 ביוני שנת 1312. העבודות של שני צדי הפאנל נוצרו בצבעי טמפרה ( דוצ'ו נחשב לאחד מגאוני השימוש בטמפרה בהיסטוריה של האמנות ! ) ועוטרו בעלי זהב . המזבח נותר על מקומו בשלמותו עד שנת 1711 ולאחר מכן הוסרו ממנו פריטים כאלה ואחרים . כיום, חלק מה MAESTA מוצג ב " מוזיאון דל'אופרה דל דואמו " , שבתוך הקתדרלה , מוזיאון מעניין מאוד שנוסד בשנת 1869. יצירתו של דוצ'ו זכתה להערצת ההמונים עוד בימי חייו , ותלמידיו הוסיפו להרעיף לו " מחוות " במשך שנים ארוכות לאחר מותו , כשהעתיקו פרטים ממנה לתוך עבודות שהוזמנו אצלם עבור כנסיות אחרות . 4 שנים לאחר שדוצ'ו התקין את ה MAESTA בקתדרלה של סיינה , יצר תלמידו , סימונה מארטיני ( 1284-1344 ) - פרסקו רחב מידות של הצד הקדמי של היצירה , ב " פאלאצו פאבליקו " , ארמון שניצב בלבה של ה " פיאצה די קמפו ", הכיכר המרכזית של סיינה, שבנייתו הושלמה בשנת 1310. אגב, דוצ'ו עצמו , נמנע כל ימי חייו מליצור ציורי קיר ו " פרסקו " למיניהם . כעבור עשור נוסף, בשנת 1325 ׁ , 7 שנים לאחר מותו של דוצ'ו , תלמיד נוסף שלו : אמברוג'יו לורנצטי ( 1290-1348 ) השתמש בפרטים רבים מה MAESTA כשהוזמן אצלו מזבח לכנסיה של העיר MASSA MARITTIMA שבדרום טוסקנה ולאחר כ 100 שנים מאוחר יותר, העתיק צייר הרינסאנס הפלורנטיני , מאתיאו די ג'ובני ( 1430-1495 ) , פרטים רבים מתוך ה MAESTA לתוך ציורו : SASSETA'S MADONNA OF THE SNOW , ציור בצבעי טמפרה על גבי פאנל , שגודלו : 240 על 356 ס"מ. הציור היפה הזה מוצג כיום באולם שמוקדש לאנדריאה דל קסטניו, ב " גלריה אופיצי " , פירנצה. חלקם ההיסטורי החשוב במיוחד של דוצ'ו וג'יוטו מודגש בחיבורו רחב היריעה של ג'ורג'ו וזארי ( GIORGIO VASARI ׂ) : " חיי הציירים , הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר " העוסק בביוגרפיות של כ 300 אמנים איטלקיים בתקופות הרינסאנס והפרוטו-רינסאנס . וזארי ( 1511-1574ׂ) היה בעצמו צייר ואדריכל חשוב , אך עיקר פרסומו הוא בזכות ספרו החשוב הזה.
הפוסט נכתב ופורסם ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע