היום לקחתי את שני הבנים שלי (בני 7+13) ליום גלריות בתל אביב, אני מקפיד לחשוף אותם במקביל גם לאמנות גרועה וביינונית וגם לאמנות משובחת, אחרת איך ידעו לזהות איכות לכשיגדלו?!
אני רוצה להתמקד הפעם בתערוכות המוצגות בבית האמנים בתל אביב, שוב הוצג תמהיל ביינוני של תערוכות משעממות ורדודות של אמנים שראויים אולי לקירות של מתנ"ס או חדר אוכל בקיבוץ במקרה הטוב או למסדרונות בית ספר בפריפריה לצד כמה אמנים טובים מאד.
מוזר לי שדווקא מקום מרכזי שכזה, מקפיד מזה מספר שנים, להציג ברוב המקרים את הנמוך והפשוט בזמן שיש בתל אביב אמנים מעולים שלא זוכים לחשיפה כלל. אבל, ואולי על אף בליל האמנות המביכה והילדותית שנתלתה על קירות המקום, בלטו מספר עבודות טובות כמו אלה של פנינה ביגץ, בתערוכה 'נזכרתי במה שידעתי' שאצר דני בק (למרות התליה העמוסה מידי והבנאלית שהחטיאה את המטרה), וגם אורי שניידר לא רע בכלל בתערוכתו 'מראה מקום חבוי' בליווי אוצרותי של מאיה כהן לוי רק חבל שלצד עבודות בשלות שלו נבחרו גם עבודות פחות טובות שמעיבות על הכישרון שיש לו.
לפעמים אמן לא בשל לתערוכה או שגוף העבודות שלו לא בשל, ואולי זו פשוט בחירה פחות מוקפדת, מתוך גוף העבודות שלו, מה להציג ומה להשאיר על ריצפת הסטודיו.
ואז עלינו לקומה השנייה, לתערוכה המצוינת (מונוכרום : האדם הראשון , מרים גמבורד מארחת אמני רישום) שמציגה עבודות רישום נפלאות של קבוצת אמנים כגון: משה גמבורד, אלכס ברוייטמן הנפלא אחריו אני עוקב מזה זמן בהערכה רבה, צוקי גרביאן המשובח, שחר יהלום, ארתור יעקובוב, אורן מרקוביץ המעולה שלא מפסיק להפתיע, עידו מרקוס, נועם עומר, רני פרדס, יאיר פרץ, סיגל צברי ואסף רהט. הקיר של עידו מרקוס הוא לא פחות מממתק מרתק ומהפנט לעין ולנפש עם מקבץ של עבודות קטנות וקסומות, כמו גם שתי עבודות גדולות ומצויינות של ארתור יעקובוב (קרברוס) ושל נועם עומר (האמן והמוזה) אבל העבודה המצויינת של רני פרדס (שלוש השניות האחרונות) לפתה אותי וריתקה אותי דקות ארוכות,
זה חדר איכותי המציג עבודות רישום טובות מאד, באוצרות מדוייקת ונכונה מאד, רוצו לראות, בית האמנים ברחוב אלחריזי בתל אביב. נעילת התערוכה: 13.03.2021