הרגע חזרתי מעוד סיבוב פתיחות של תערוכות, עם שני הבנים הצעירים שלי, ביקרנו בבית האמנים באלחריזי בתל אביב, וחזרתי משם בן אדם טוב יותר.
אני טוב יותר, כי זכיתי לגלות את אחד הצלמים הכי מבטיחים שנתקלתי בהם בעשרות שנותי בתחום האמנות - הצלם גל חרמוני.
אני חושב שמאז שנחשפתי לעבודות הראשונות של עדי נס, לא התפעמתי כך מצלם ישראלי, וזה לא שלא ביקרתי באינספור פתיחות של תערוכות צילום, רובם המכריע מפוהקות, בנאליות וסתמיות עד יאוש.
גל חרמוני הוא צלם אחר, חזק, ברור ומדוייק, שבורא בעדשת הטוסטסרון שלו, רגעים של גבריות ישראלית צלולה וגאה, מותחת ועוצמתית.
הוא מנציח שיחי צבר אנושיים ושעירים, בעזרת צברים גבריים ומחוספסים, חזקים וקוצניים מאד, והרקע סביבם שמלא בריהוט וינטג' וג'ונגל של עציצים, הופך אותם לטרזנים בודדים החנוטים באדידס ופוליאסטר, לפרקים בעימות חזיתי כמו תרנגולים שרבים על גבר אקטיבי, לפעמים ברגעי שלווה אינטימים, שחושפים אותם, במלא בדידותם הגברית, העתיקה והבסיסית.
גל חרמוני הוא צלם מעולה בעיני, והתערוכה החדשה שלו שנפתחה הערב, היא לא פחות מתגלית עבורי, האוצרות שלה חלשה ומבולגנת, הייתי מוותר על הכמות ומציג פחות עבודות ובייתר דיוק, וגם התליה (שרווחת בשנים האחרונות) בעזרת נעצים על הקיר מזנה ומוזילה את העבודות - וחרמוני ראוי ליותר, הוא ראוי להרבה יותר.
אני מבין את הדלות התקציבית ועדיין זה מביך ומבייש את העבודות הנהדרות שיצר.
אם הצילומים של גל חרמוני היו מוצגים כראוי בגלריה יוקרתית במנהטן הן היו נמכרות כולן, בערב הבכורה - הן היו נחטפות.
אם חרמוני ימשיך כך - אני צופה לו עתיד מזהיר בשמי הצילום העולמי, הוא רק צריך גלריסט טוב - כי את הכישרון והחזון כבר יש לו ובגדול.
לכו לבקר בתערוכה שלו, אני ממליץ לכם בחום, תגידו שיריב אגוזי שלח אותכם, התערוכה מוצגת בבית האמנים, אלחריזי 9 ת״א עד 24 בדצמבר.