סיפורה של סדרת ציורי ״ ערימות השחת ״ מפס הייצור של קלוד מונה

 

 

 

 

 

סיפורה של סדרת ציורי ״ ערימות השחת ״ מפס הייצור של קלוד מונה ( 1840 -1926 ) . לפנינו הציור ״ ערימת השחת בז׳יוורני ״ , שמוצג במוזיאון תל אביב לאמנות , ואשר נימנה על 5 ציורי ערימות החיטה המוקדמים שיצר מונה ליד ביתו , בשדה תחום שבו נהג איכר מקומי לדוש את ערימות החיטה שלו מדי שנה . חמשת הציורים המוקדמים נוצרו בעונת הקציר של 1889 ובעקבותיהם , יצר מונה 20 ציורים נוספים , שבהם הוצגו ערימות של חיטה , שעורה ושיבולת שועל בקיץ 1890 . האחרון שבהם , נמכר במאי 2019 , תמורת 110.7 מיליון דולר , במכירה פומבית בניו יורק , לאספנית פרטית , מה שהפך אותו ליצירה הכי יקרה של מונה שנמכרה אי פעם . ייחודה של סדרת ״ ערימות השחת ״ הייתה בכך שהעבודה עליה איפשרה לקלוד מונה להשלים את ״ שיעורי הבית ״ שלו בנושא שהוא הכי אהב . מונה אהב לבחור נושא פשוט ולבחון אותו בשינויים בצבע , בצל ובאור , במזג האויר המשתנה , בעונות השנה השונות ובתנאי אטמוספרה מתחלפים . סדרת ״ ערימות השחת " שלו הייתה קלה יחסית לביצוע , כי היא נוצרה - בשלמותה - בהשראת הנוף הקרוב לביתו בז'יוורני והקל מאוד לגישה בשדות של שכניו . הערימות היו שייכות לשכנו הקרוב של הצייר , מסייה קוויל ,שהיה עורם את ערימות החיטה כדי להפריד בתחילת העונה , בין הגרעינים למוץ , בתהליך של דישה . מכונות דישה היו עוברות מכפר אחד למשנהו , ולכן , על אף שהתבואה נקצרה ונערמה כבר ביולי , היה לוקח כמעט שנה שלמה עד להגעת המכונה וביצוע הדישה . ההליך הארוך הזה איפשר לקלוד מונה לצייר את הערימות בתקופות השונות של השנה ובתנאי מזג אויר משתנים . הציור שלפנינו נוצר בצבעי שמן על בד , הוא דמוי מלבן קנבס אופקי שאורכו 65 ס"מ ורוחבו 82 ס"מ . בציור מתוארת ערימת שחת יחידה בשדה שזה עתה נקצר . הא בנוי מבסיס מלבני שעליו ניצב חרוט שגובהו כשני שלישים מגובה הערמה כולה . הערמה נראית ממש דומה לבית קש כפרי קטן . ברקע נראית מעט מטושטשת שורת עצי צפצפה ומאחוריה ניתן להבחין בקושי בפס של נהר האפט ( EPTE ׂ) שזורם למרגלות שרשרת גבעות פורט - וילה ( PORT VILLEZ ) . ברקע מימין , מיתמר עשן דק שמקורו בקטר רכבת בלתי נראית העושה דרכה מלה האבר לכוון פריז . הציור נוצר על ידי האמן במשיחות מכחול חופשיות וארוכות , בגוונים חמים . השדה מצוייר בגוני חום ובירוק . ערימת השחת חומה , עצי הצפצפה צבועים בצבעי ירוק ולבן - דקיקים , והגבעות מתוארות בגוונים משתנים שנעים בין כחול סגלגל לאדום - ארגמן. פס הרקיע מורכב מכתמי צבע בגוני תכול , ורדרד וסגלגל . קלוד מונה שהקפיד תמיד לשמור על עקרונות האימפרסיוניזם , ובעיקר על יצירה מתוך התרשמות והתבוננות ישירה בטבע , העצים בציור הזה את התעניינותו באפקטים של אור וצל . מספרים כי כשהציור נוצר , ביקש מונה ( שהיה אז בן 50 ) מנכדתו להביא לו שני קנבסים עבור עבודה בתנאי מזג אויר מעונן ובתנאי מזג אויר שמשי - כי הוא חש שמזג האויר מאוד הפכפך מעל ערימת השחת שלפניו . בהמשך תהליך היצירה , ביקש מונה מנכדתו להביא מספר קנבסים נוספים . שגרת יומו של האמן כללה אז החלפת קנבסים באופן שאיפשר לו לשמור כל הזמן על הסצנה העכשווית . אף על פי שהוא תמיד התחיל לצייר את ציורי הסדרה בחוץ - באויר הפתוח - הוא נהג תמיד לשוב בסוף היום לסטודיו שבביתו , כדי להשלים את היצירה ולהביא להרמוניה מושלמת בין הפרטים השונים בטיוטות שיצר בחוץ . בציור המושלם והסופי שלפנינו ניכר כי בעקבות נחישותו להנציח את הרגע החולף , הקפיד קלוד מונה להניח את הצבעים על פני הבד במשיחות מכחול קצרות ודינמיות . ערימת השחת וההרים ברקע נראים ברורים בהרבה - לעומת עצי הצפצפה שבמישור האמצעי של הציור . העצים מצויירים בסגנון כמעט מופשט לעומת יתר התמונה . ציירים רבים כמו אנדרה דרן ( 1880-1954 ׂ) ווסילי קנדינסקי ( 1866-1944 ) הושפעו מסדרת ציורי " ערימות השחת " של קלוד מונה . האחרון אף הודה כי עד שראה את העבודות של מונה בסדרת " ערימות השחת " הוא לא הבין את משמעותה האמיתית והמלאה של פלטת הצבעים . סדרת הציורים הצליחה גם כלכלית - וכבר בחודש מאי 1891 , 15 מתוך 25 ציורי הסדרה הוצגו בגלריה של סוחר האמנות הפריזאי , פול דוראן - רואל , וכולם נמכרו תוך מספר ימים בודדים . מבקרי אמנות וציירים מוכרים , אוקטב מיראבו וקאמי פיסארו , היללו את יצירותיו של מונה . המחירים אז לא היו גבוהים . כ 1000 פרנקים ליצירה . אך בעקבות ההצלחה - החלו מחירי כל הציורים של מונה - להאמיר . מונה נודע תמיד כפרפקציוניסט , ועבודתו האינטנסיבית על סדרת עבודות השחת ממחישה זאת . הוא נהג להשמיד בעבר סדרות שלמות של ציורים שהוא מצא בהם ליקויים כאלה ואחרים . אך סדרת ערימות החציר הסופית והמושלמת מאוד השביעה את רצונו . רוב היצירות שנכללות בסדרה מוצגות כיום במוזיאון ד'אורסיי , במרמוטאן - מונה שבפריז ובמכון האמנות של שיקאגו. למרבה מזלנו - אחד מהיפים והחשובים שבציורי הסדרה - הוא בבעלות המוזיאון הנהדר שלנו , מוזיאון תל אביב לאמנות .

 (* קרדיט אמיר גבע שאישר לי לפרסם כאן את הטקסט הנפלא שכתב באדיבותו הרבה).