קנקן מיוליקה איטלקי בסגנון איזניק מתוצרת קנטאגלי

לאספנים - קנקן מיוליקה איטלקי בסגנון איזניק (Iznik style) מתוצרת קנטאגלי (Cantagalli) ומכסה תואם, מעוטר בציורי יד וחתום, פגם ותיקון ישן לשפת הזרבובית (מצולם), יוצר במחצית הראשונה של המאה העשרים, רוחב כולל: 20 ס"מ, גובה: 24 ס"מ.
(* בסביבות 1878, יוליסי קנטאגלי Ulisse Cantagalli (1839-1901) קיבל את השליטה במפעל הקרמיקה של משפחתו בפירנצה, איטליה. הוא שינה את שמו ל-Figli di Guiseppe Cantagalli. לואיג'י רומנלי הפך למנהל ואדמיניסטרטור של המפעל.

הוא החל לייצר קרמיקה דקורטיבית בסגנון הרנסנס בהשראת יצירותיהם של קסל דוראנטה (Castle Durante), דרוטה (Deruta), גוביו (Gubbio), סבונה (Savona) ואורבינו (Urbino). Cantagalli שעבד עם Tenenzio Bertozzini הצליח לשחזר את זיגוג הזהב של מאסטרו ג'ורג'יו אנדראולי מגוביו (Georgio Andreoli of Gubbio).

מאמר משנת 1879 בשם "The Making of Majolica: A Florence Pottery Factory" בניו יורק טיימס הציג את עבודתו לשוק האמריקאי. קנטגאלי התיידד עם הקדר האנגלי וויליאם דה מורגן שהציג את עבודתו לאספנים אנגלים.

ב-31 באוגוסט 1880 נישאו יוליסי קנטגאלי ומרגרט טוד באדינבורו, סקוטלנד. מרגרט, בת 25, פגשה את יוליסי, בן ה- 39, כשביקרה בחנות שלו בשנת 1879. המשפחה התגוררה ב-Via Michele de Lando בפירנצה.

קנטגאלי הרחיב את מגוון הכלים שייצר שכלל יצירות בסגנונות אסלאמי ובסגנון מורסק (Moresque style). הוא הציג לראשונה יצירות בתערוכה במילאנו ב-1881. פקודות המוזיאון הגיעו בעקבותיו. בחנויות שלו בפירנצה וברומא ביקרו זרים שעשו את ה-Grand Tour.

בשנת 1882, קנטגאלי פיתח נוסחה לזיגוג אדום בגוון אבן אודם (ruby glaze). הוא הקים בית ספר לעיצוב בסטודיו של הצייר מרסלין דסבוטין (Marcellin Desboutin).

בשנת 1886, קנטגאלי בנה מחדש את הכבשן שלו, תוך שימוש בעיצובים של ברידג'ווד (Bridgewood), בונה מפעלי קדרות לייצור כלי חרס הממוקם בסטוק און טרנט. קנטגאלי המשיך להציג בתערוכות ברחבי אירופה. הוא גם ביקר תכופות באנגליה כדי להיפגש עם מעצבים אנגלים מובילים ולבקר במפעלי קרמיקה אנגליים מובילים.

עד 1895, קאזה קנטגאלי העסיק למעלה מ-120 עובדים. הקטלוג של החברה משנת 1895 מנה למעלה מ-1,050 פריטים.

לאחר שיוליסי קנטגלי מת בשנת 1901 במהלך טיול במצרים, אשתו ובתו פלביה (Flavia) ניהלו את המפעל. האיכות נשארה גבוהה בגלל האמנים שנשארו במפעל, במיוחד קרול גריני (Carol Guerrini). כשגריני עזב ב-1936, "תור הזהב" של המפעל הסתיים.

עד 1910 צומצם כוח העבודה ל-60 עובדים. התעוררות מחודשת של עניין ברפרודוקציות הרנסנס הובילה לתקופה קצרה של שגשוג בעשור הראשון של המאה העשרים. המפעל נאלץ להתאושש שוב לאחר מלחמת העולם הראשונה. מרגרט טוד קנטגאלי נפטרה ב-1930. פלביה ובעלה נרי פארינה צ'יני קיבלו על עצמם את ניהול החברה.

אמריגו מנגאטי, מנהל אמנותי לשעבר במפעל, קנה את הסימן המסחרי של Cantagalli בשנת 1934. התקופות הכלכליות הקשות של שנות ה-30 ומלחמת העולם השנייה הביאו להתמקדות ביצירות תועלתניות ולא אמנותיות.

מפעל Cantagalli הפסיק את הייצור בשנת 1985.

החותמת של המפעל הייתה בדמות תרנגול - מתוך האגוזיפדיה בעריכת יריב אגוזי)