צלחת 'איגהזרה' (Igezara) יפנית עתיקה, עשויה פורצלן מעוטרת בהדפס מועבר בכחול

צלחת 'איגהזרה' (Igezara) יפנית עתיקה, עשויה פורצלן מעוטרת בהדפס מועבר בכחול, לא חתומה, בגב סדק קורי עכביש שלא עובר לצדה השני, קוטר: 25 ס"מ.
(* איגה-זרה (Igezara) היא צלחת יומיומית אשר הופקה בעיקר באזורי אימארי (Imari) וסטו (Seto), הצורה של צלחת בעלת שוליים מחודדים הייתה נפוצה מאד בתוקפת מייג' (Meiji - 1868-1913) ובתקופת טאישו (Taisho period - 1912 - 1926).

IGE פירושו "חריץ" (או קוץ) בדיאלקט של אזור האימרי.
זארה פירושה באופן כללי "צלחת".
IGEZARA היא צלחת עם שוליים מחורצים צבועים בזיגוג ברזל (סוג של זיגוג קרמי, הנשרף בדרך כלל בכבשן בסביבות 2200F מעלות פרנהייט, שבו תחמוצת ברזל בזיגוג, תוך כדי תהליך תגובת השיקוע בקירור (Precipitation), יוצרת זיגוג בגווני חום אדמדם בגוון חלודה.)

פנים הצלחת מעוטר בהדפסים מועברים שנחרטים על לוחות נחושת המהווים גלופה שבעזרתה מדפיסים אותן.
עם זאת, ישנם כמה יוצאים מן הכלל: חריץ ללא זיגוג (SHIRO-IGE); BLUE NOTCH (AO-IGE); חריץ מעוות על השפה (NAWA-IGE); מודפס ביד (TEGAKI); ומרוסס דיו על התבנית (FUKIZUMI). ייתכן שיהיו עוד פריטים שעוטרו בטכניקות נוספות, שעדיין לא נמצאו.

IGZARA לא מאוד פופולרי בקרב אספני עתיקות יפנים, כי רבים אומרים שהצלחות מזכירות להם את הימים הדלים יותר של יפן. זו אותה סיבה שבגללה זקנים רבים לא אוכלים אורז מבושל עם חיטה (MUGI-MESHI). כתוצאה מכך, תחריטים משובחים רבים שהופקו במהלך המייג'י (1868 - 1912) ותקופת טאישו מוצאים את דרכם לידי אספנים זרים ברחבי העולם.

הציבור הכללי ביפן הראה עניין מועט מאוד בשימור החלק החשוב הזה של התרבות היפנית. עדות לכך העובדה שהספר היחיד שיפורסם על IGEZARA נכתב על ידי אנגלי - מתוך האגוזיפדיה)