אחרי שנים רבות בהן זכיתי, מתוקף עבודתי המקצועית, להיכנס בשעריהן של מיטב האחוזות ודירות היוקרה בישראל, הנחשבות לפסגת העיצוב הישראלית, המסקנה העגומה היא שככל הנראה מעצבי הפנים הישראלים, להוציא בודדים, ממש מתי מעט, מפחדים משילוב של עתיקות בחללים שהם מעצבים.
המצב אצל 'מלבישי הבתים' ו'מומחי ההום סטיילינג' שצצו בשנים האחרונות כמו צפרדעים על גדות הנילוס, מייאש עוד יותר.
במשך יותר משלושים שנה, נחשפתי באינטנסיביות למה שנחשב בישראל, למיטב עיצוב הפנים הישראלי, אותם 'עיצובי פנים' מובילים, הנתפסים בקרב בעלי הממון בארץ, בעיני רובם לפחות, לסוגה העילית של עיצוב הפנים, לפסגת השאיפות הפנים בייתית - לחלום בדלת אמות והגשמתו.
כמה מצער אם כך, שעלעול קל עד כדי רפרוף אגבי בכל מגזין נחשב לעיצוב פנים מחו"ל, יחשוף את ערוותם החובבנית וחסרת ההבנה של מרבית 'מעצבי הפנים' הישראלים, ויותיר את עיצובי הפנים שלהם תקועים אי שם בשנות השבעים של המאה הקודמת וגם אז הם יכנו אותו 'סגנון הרטרו שיק'.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא חייב שכל בית בישראל יעוצב כארמון ונציאני מהמאה ה-18 או דירת שרד בפריז של המאה ה-19, ממש לא, נהפוך הוא, אני דווקא חסיד מושבע של שילוב מאוזן בין ישן לחדש, בין עתיק מאד והכי עכשווי שיש, אבל, וזה אבל גדול מאד, חייבים להבין באומנות (פלסטית ודקורטיבית כאחד) וחייבים לדעת לשלב אותם עם העכשווי והחדש ורוב העוסקים במלאכה, לא מבינים בזה דבר וחצי דבר.
מאידך, במציאות הקיימת בישראל בה יש אפס חינוך לצרכנות תרבותית, במציאות בה המוזאונים בארץ מציגים בעיקר אומנות פלסטית ישראלית כאילו אין בילתה וארכיאולוגיה בכמות כאילו אנחנו ערש העולם הקדום וכמעט אפס אומנות דקורטיבית, גם הקהל הצר, האשכנזי מאזור חיוג 03 שכן נחשף 'לתרבות גבוהה', גם הוא נחשף לדלות החומר במיטבה.
ואם המצב בערי המרכז דל, מחוץ להן, מבחינה עיצובית, זה מדבר ציה, שיממון ואבק.
יש אומנם, הבלחות של מעצבים משכילים, אנשי תרבות שנסעו בעולם, למדו וחשפו עצמם למיטב שיש לעולם להציע, למזרח הרחוק, לאירופה הקלאסית, למיטב העיצוב באירופה וארה"ב במאות הקודמות אבל אז או שהלקוחות חסרי ההבנה והתרבות מכתיבים משהו אחיד, נמוך, ודל שראו בעיתון 'לטיפשה' או שכדי כן ללקט חפצים עתיקים או פרטי עיצוב ישנים היה עליהם לטוס לחו"ל לתור את שווקי העולם. דבר זה מותיר אלומה צרה מאד של 'הצלחות'.
במציאות כזו, ברור שכל בוגרת 'קורס מזורז להלבשת בתים והום סטיילינג', ממליכה את עצמה ל'מובילת דעת קהל' או ל'אושיית עיצוב' (ולא חסרות דוגמאות לכל מיני טאלנטים בשקל וחצי, חסרי כל הכשרה מקצועית, ידע בסיסי או טעם מוביל וראש מפיל, שהפכו למנחי תוכניות עיצוב ומשם הדרך להסתחבק עם שרה נתניהו על מר גורלו של בית ראש שהממשלה קצרה מאד).
צפייה ברצף פרסומות בטלויזיה חושף אמת מטרידה נוספת, תייר שיצפה בהן עלול לחשוב שכל הבתים בישראל הם חללים לבנים, נטולי כל צבע או נגיעה אישית, שכל הבתים בארץ עוצבו מקטלוג של איקאה ועוטרו בפרטי עיצוב מפלורליס (שכבודם מונח...אני בטוח). שבמקרה הטוב מישהו 'זרק' כורסא אדומה שתהיה 'כתם צבע' ואולי איזה אגרטל מוזהב על הרצפה הלבנה מול הפלסמה הענקית המעטרת את קיר הסלון משמע הייתה ציור של רותקו.
עיצוב פנים לא נוצר מהשלכה של שטיח קילים על פרקט ותליה של 'ראש כבש' של מנשה קדישמן על קיר לבני סיליקה סטייל פרובאנס מול מטבח נירוסטה שנראה כמו מכון לשטיפת גופות באבו כביר המעוטר ב'שעון תחנת רכבת' מפלורליס שמזדקר מהקיר...זה לא עיצוב פנים רבותי...זו תאונת דרכים עיצובית מבישה, משעממת ומפוהקת...לא יותר.
האור בקצה המנהרה, מגיע דווקא מכיוון לא צפוי, האינטרנט, בשנים האחרונות יודעי חן מבחינים בתופעה שכבר לא ניתן להתעלם ממנה, מעבר הקימאונעות המסורתית משווקי הפשפשים, הגלריות וחנויות העתיקות למכירות פומביות מקוונות, מכירות החושפות את מיטב החפצים העתיקים ופרטי העיצוב והאספנות לקהל רחב יותר ויותר ובו בעת, מנגישות את רכישתם והופכות אותם לקל ופשוט וגם זול בהרבה.
עכשיו כל שנותר לקוות הוא שהעוסקים בתחומי עיצוב הפנים והלבשת הבתים, גם יתחילו להשקיע בלימוד מסודר של הבסיס הנדרש להבנה מעמיקה בתחום זה, יחד עם השפע החפצי האדיר שמוצע בשנים האחרונות ברשת, הם יוכלו לייצר כאן חללים מעוצבים ברמה שלא נופלת ממיטב העיצובים מעבר לים, בהשקעה כספית שפוייה ובכמעט אפס מאמץ.
רוצים ללמוד יותר על העולם המופלא של אומנות, עתיקות ופרטי עיצוב ואספנות ישנים ועתיקים?