בלוג

אתמול (23.1.19) השתתפתי בשימוע ציבורי בנושא מדיניות לגבי סחר ואחזקה של שנהב, אליו הוזמנתי על ידי נציגי חטיבת הפיקוח והאכיפה של האגף להגנה על החי והצומח של רשות הטבע והגנים. אקדים ואומר שגם אני כמו רשות הטבע והגנים רואים חשיבות עליונה לצמצם את המסחר בשנהב (יבוא ויצוא) במטרה להגן ולשמור על אוכלוסיית הפילים בארצות המקור ובכך למנוע את הכחדתם. אולם בין הכוונות הטובות והרצון להגן על הפילים מימוש המדיניות כפי שנוסח בתקנות החדשות יש מרחק עצום, התקנות החדשות נוסחו באופן דרקוני וגורף, תוך התעלמות מוחלטת מאופי והיקף המסחר בישראל כיום של חפצי שנהב, כמות השנהב שמוחזק בידי הציבור בישראל, ערכו האספני, האמנותי וכמובן המסחרי ובכך התקנות החדשות - כפי שהן מנוסחות כרגע יפספסו את המטרה לשמה נוסחו ורק יגרמו כאוס, בזבוז משאבים ולא יפחיתו את היקף המסחר אלה רק יגבירו אותו תוך קושי רב בפיקוח ואכיפה.

יריב אגוזי מציג הצצה לבית של אספן ישראלי צעיר חובב עתיקות ויקטוריאניות, בעל טעם משובח, עין לעתיקות וכישרון לעיצוב ולהלבשת בתים. הדירה התל אביבית עמוסה בפרטי ריהוט עתיק, אריגים וכריות רקומות, כלי חרסינה אנגלים עתיקים מהתקופה הויקטוריאנית, כלים מוכספים עתיקים להגשה וכיבוד, פרטי קריסטל עתיקים מהמאה ה-19, אוסף פסלים עתיקים ומניאטורות. בעל הדיה הצעיר, הוא הוכחה שגם עם תקציב לא גדול, אבל עם תשוקה אמיתית לאסטטיקה וחיבה לפרטי עיצוב ישנים ועתיקים ניתן ליצור קסם אמיתי, אותנטי ומהפנט.